רבינו האור החיים הקדוש כותב שהתורה מרמזת לנו כאן את שלשה עיקרי ההכנה ההתחלתיים לקבלת התורה:

א. 'ויסעו מרפידים' שנסעו מבחינת רפיון ידים, לא ללמוד תורה בעצלות.

ב. 'ויחנו במדבר' בשפלות ובענווה, כמו מדבר שהכל דורכים עליו.

ג. 'ויחן שם ישראל נגד ההר' כתוב 'ויחן' לשון יחיד ולא כתוב 'ויחנו' אלא כאיש אחד בלב אחד, בלימוד, בחבורה דוקא, והארת פנים זה לזה.

כשרבינו הקדוש מתייחס לעצלות התורה, הוא מסביר שאינו פוגע רק ב'כמות' התורה שהוא לומד פחות, אלא הוא פוגע גם ב'איכות' התורה שהוא כבר כן לומד, כי העצלות הוא כמו עשבים רעים שמזיקים לשדה, כך עצלות מזיקה ומפסידה את השגת התורה…

רבינו הקדוש מציין כאן למה שכתב בספרו הקדוש והנורא 'חפץ ה", כי האנשים שמחפשים ללמוד בצורה שטחית או דברים קלים, וכשהם נתקלים בקושיא הם מתעצלים להתעכב עליה, כי אין להם כוח לאמץ את מוחם וגופם, אז חס ושלום תורתם נעשית להם סם המוות, שכמו שהם חששו לאמץ את גופם בתורה, מידה כנגד מידה גופם יחלש בחולאים, ה' יצילנו.

ומסיים רבינו הקדוש וזה לשון קודשו: 'וצריך המעיין לבדוק עד מקום שידו מגעת, ואם ידע דאיכא תלמיד חכם מעיין יותר ממנו בפלפול וסברא, בוא יבוא אצלו, לידע עומק הש"ס ומוצאיו ומובאיו, ותבוא עליו ברכה'…